פסק-דין בתיק עפ"ג 15671-02-12

המשיב הורשע על פי הודאתו בת"פ 49896-06-11 (בימ"ש השלום בפתח-תקווה) ב- 11 אישומים שמייחסים לו עבירות של פריצות לכלי רכב בשעות שונות של הערב והלילה, חבלות בחלונות הרכב וגניבות מתוך כלי הרכב, בעיקר של מכשירי ג'י.פי.אס., וכן בהחזקת 0.3896 גרם נטו חשיש.

המשיב נידון לתקופת מאסר כוללת של 22 חודש בפועל המורכבים מ- 18 חודש בגין העבירות נושא גזר-הדין והפעלה במצטבר ובחופף של שני עונשי מאסר על תנאי לתקופות של שנה ושישה חודשים שהיו תלויים ועומדים נגדו, ול- 8 חודשי מאסר על תנאי ו- 4 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר-הדין.

הערעור מכוון כלפי קולת עונש המאסר בפועל וב"כ המערערת טוענת בהודעת הערעור כי שגה בימ"ש קמא כאשר סטה סטיה ניכרת ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות של פריצות לכלי רכב וגניבות מתוכם, שהוגדרו כ"מכת מדינה", בכך שלא התחשב בעובדה שמדובר בעבריין סדרתי שביצע את העבירות תוך שלושה שבועות, אשר אין עליו מורא חוק ואינו חס על הציבור.

לטענת ב"כ המערערת, בימ"ש קמא שגה כשהעדיף את המסלול השיקומי שעבר המשיב על פני האינטרס הציבורי שכן כאשר מדובר בעבריין סדרתי כמו המשיב, הרי גם אם עבר הליך שיקומי, גוברת טובת הציבור על פני אינטרס השיקום שלו.

ב"כ המערערת טוענת עוד כי מגיליון ההרשעות הקודמות של המשיב עולה כי ניתנו לו הזדמנויות להיטיב את דרכיו אך הוא לא ניצל את ההזדמנויות שניתנו לו אלא שב ומבצע עבירות שפוגעות בבטחון הציבור וברכושו.

בסיפא הודעת הערעור טוענת המערערת כי שגה בימ"ש קמא כאשר הפעיל את עונשי המאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגד המשיב כשחלקם חופף את המאסר שהטיל בגין העבירות נושא גזר-הדין ולא במצטבר לו.

ב"כ המשיב טוענת כי בימ"ש קמא לא חרג ממדיניות הענישה הראויה אלא התחשב בתהליך שיקומי שעבר המשיב, ואשר גרם לו לא להשתמש בסמים לפחות לתקופה של שנתיים וכן התחשב בשיתוף הפעולה בין המשיב לבין משטרת ישראל אשר גרם לגילוי העבירות נושא כתב האישום.

עיון בגזר-הדין של בימ"ש קמא מעלה כי הוא אמנם לא התעלם מחומרת התנהגותו של המשיב, כאשר במשך שלושה שבועות, בשעות שונות של הערב והלילה, פרץ לכלי רכב חונים, גרם חבלה לחלונות כלי הרכב וגנב מתוכם רכוש יקר ערך, ובכך פגע לא רק ברכוש אלא גם בבטחונם האישי של בעלי הרכב אשר הלכו לבתיהם או לעיסוקיהם תוך שהם בטוחים שלא ייגרם לרכבם החונה כל רע, וכאשר הגיעו אליו בשעות הבוקר מצאו שהרכב נפרץ ונגנב ממנו רכוש יקר ערך.

עיון בגיליון ההרשעות הקודמות של המשיב מעלה כי יש לו עבר פלילי החל מהיותו נער בגין עבירות רכוש, לרבות עבירות רכוש כלפי רכב, ועונשי מאסר בפועל לתקופות קצרות ועונשי מאסר על תנאי, לרבות שני עונשי מאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו בזמן ביצוע העבירות נושא גזר-הדין, לא הרתיעו אותו מלחזור ולפגוע ברכושו ובבטחונו האישי של הזולת.

בימ"ש קמא הביא דברים מתוך תסקיר שירות המבחן, אשר המליץ לאפשר למשיב להשתלב פעם נוספת בקהילה טיפולית ולעקוב אחרי השתלבותו במקום.

עם זאת, עיון בתסקיר כפי שמובא באריכות בעמ' 2 לגזר הדין מעלה כי המשיב לא גויס לצה"ל על רקע עברו הפלילי, לפני מעצרו הוא עבד בחברת קייטרינג ובעבודות מזדמנות, בגיל 13 החל להשתמש בסמים, בשנת 2008 סיים תהליך גמילה בקהילת "בית אביבה" ובהוסטל שיקומי אך לאחר תקופה קצרה הוא חזר להשתמש בסמים, לאחר מכן השתלב בקהילה טיפולית "רנסנס" שגם בה שהה תקופה קצרה, וכעבור שנתיים, בהם לטענתו לא השתמש בסמים, החל שוב להשתמש בסמים באופן אינטנסיבי, וככל הנראה עבר את עבירות הרכוש נושא גזר-הדין על מנת לממן צריכת סמים.

לאור האמור בתסקיר המבחן, לא היה מן הראוי לתת משקל לתהליך השיקום שעבר המשיב, לדבריו, ולהמלצת שירות המבחן לאפשר לו פעם נוספת להשתלב בתהליך טיפולי, אלא מן הראוי היה לתת ביטוי לחומרת התנהגותו של המשיב בכל אחד מהמקרים נושא גזר-הדין, ובהצטרף כולם לאחד, ולהעניש אותו כך שיורחק מן הציבור לתקופה משמעותית על מנת למנוע את פגיעתו הרעה בו וברכושו.

עונש המאסר בפועל לתקופה של 18 חודש איננו מבטא כראוי את מדיניות בתי המשפט אשר עושים הכל כדי להגן על הציבור ועל רכושו מפני אנשים כמו המשיב, וכך גם ההפעלה במצטבר ובחופף של עונשי המאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגד המשיב.

בחפיפה שחפף בימ"ש קמא בצורה חלקית את עונשי המאסר על תנאי המופעלים עם עונש המאסר בפועל, סטה בימ"ש קמא מהוראת סעיף 58 לחוק העונשין, לפיו עונשי מאסר על תנאי יופעלו במצטבר לעונשי מאסר בפועל אלא מטעמים מיוחדים שירשמו וכאלה לא מצאנו בגזר-הדין של בימ"ש קמא.

בימ"ש קמא התחשב, ובצדק, בשיתוף הפעולה בין המשיב לבין משטרת ישראל בכל הקשור לגילוי העבירות נושא גזר-הדין, אך גם התחשבות זו לא היתה צריכה להביא להקלה לא מוצדקת בעונש המאסר בפועל לתקופה הכוללת שהוטלה עליו.

לאור כל האמור לעיל, ובהתחשב בהלכה לפיה ערכאת ערעור לא ממצה את הדין עם נאשם שהמאשימה מבקשת להחמיר בעונש שהוטל עליו על ידי בית משפט קמא, אנו מקבלים את הערעור וקובעים כי המשיב ירצה תקופת מאסר כוללת לתקופה של 30 חודש, החל מיום מעצרו, 29.6.11.

תקופת המעצר כוללת את הפעלת המאסרים על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגד המשיב בזמן ביצוע העבירות נושא גזר-הדין.

יתר חלקי גזר-הדין בת"פ 49896-06-11 (בימ"ש שלום פתח תקווה) יעמדו בתוקפם.

<#3#>